מלמדים אותנו שלבעוט "זה לא יפה". אבל לפעמים אין ברירה.
מי שהחיים בעטו בו קיבל רגליים שיודעות לרוץ מהר ואם צריך אז גם לבעוט.
יש מצבים ואנשים בחיים שיוותרו תקועים, הם ישתנו רק אם מישהו אמיץ יבעט בהם
הם יבחרו לשנות מצב באופן משמעותי באחד משני המצבים:

כאשר יש להם תשוקה בוערת, גדולה מהם ואי אפשר לסרב לה
או כאשר הם הגיעו למקום בו רק החרה צף והם קבורים תחתיו.
ככה זה גם עם ילדים. ילדים שנולדים לאנשים שהביאו אותם לעולם
רק אם הילד סובל, אבל באמת סובל עם הוכחות, רק אז יקומו אנשים זרים
ויזיזו את הילד משם
זה יכול לקחת חודשים, שנים. הרבה מאד שנים.

למה זה בחר להיות בוקר והיא מלכה והוא בחר להיות היא והיא בחרה להיות בלי

לעיתים כבר אין מה לעשות
כי עם השנים
למרבה ההפתעה גדל גם הילד
ואז הוא כבר גדול מדי מכדי שיזיזו אותו
מזיזים אותו אבל רק למקום שגם משם ראוי להזיז אותו
אבל אז הוא כבר כפוף, חלוש, אלים, נטוש
או בועט
רק ילד שבועטים עבורו הופך להיות ילד עם בעיטה ש "חבל על הזמן"
ילד שאפשר ללמוד ממנו לבעוט בעולם
לבעוט בחיים
לבעוט את החיים
ולקבל אותם בחזרה ובגדול