פגישת סיום

סוזוקי 1991 מגיעה למהירות 140. השעון לא מכוייל. הילד גאה :"אמא, תלחצי עוד על הגז"

"נראה לי שזה המקסימום שא' יכול להגיע אליו…" אמרה גלית אחרי שתארתי את סופ"ש האחרון. בבת אחת התכווץ לי הלב ואז הוא התרחב  מהדמעות.
"מה, זו הפיסגה?" נדהמתי ובמקביל משהו בי נרגע.
כלב לא יילל כמו חתול, פיל לא יעוף כמו ינשוף וא' (אולי) לא יחשוב פעמיים לפני שיגיב. ואני לא אדביק לפיל כנפיים, אלא אם הוא דמבו.

ביום ראשון נערכה פגישת הסיכום של גלית יפעת ואנוכי. 13 פגישות פרונטליות מעל 30 שיחות טלפון, עשרות סמסים, אלפי מילים מתועדות ומחשבות שבלתי אפשרי לתעד בגלל הקצב והכמות. מכתבי סיכום מרגשים הועברו ביננו כולל 2 עוגות גזר.

סיכום זמני:

  • אני עברתי שינוי (וטוב שכך)
  • א' מודע לשינוי…שעברתי אני
  • מאותת על יותר איפוק
  • ועדיין מישהו מ_ _ _ ן (עלי) בקשת. Rain Bow
  • ואני מצליחה אחרי שנרגעתי לראות אם יופיה.

הודות לנ"ל:

  1. פוצצתי (פחות) - מספר הפיצוצים פחת, במקום כל יומיים אז כל יומיים וחצי שלשה ואני מדברת על פצצת אטום. כי השאר לא נספר.
  2. בשל ניהול התגובות שלי אין הסלמה יענו, עוצמת הפיצוץ פחתה בהרבה.
  3. התרככתי (קלות) בנושאים שבגינם בעבר "שכבתי על הגדר". במקרים בהם אני רעבה/ עייפה או לא התקלחתי שינוי זה מתפוגגגגג.
  4. התקשחתי (רבות) באירועים בהם בעבר הכלתי, הבלגתי, הערתי, קישקשתי כיום אני ברורה, קצרה  ומגיבה בהשהייה.
  5. נתמכתי. הבנתי שאני גבר גם אם אין לי ביצים. הבנתי שזה בסדר להטריח חצי עולם אם הבן שלי השתלט על המכשף שלי. הסכמתי לשתף ולבקש מאחרים להרחיב את מוטת הכנפיים שלי בעייני הבן שלי.
  6. זכיתי. התחלתי ליחצ"ן את עצמי כסלב. זו זכות לעשות איתי שיעורי בית (ולזמן קצוב), זו זכות לצאת עמי לטייל (בכל מזג אויר). אני לא מובן מאליו. צריך לשריין איתי פגישה, כי לפעמים יש לי דייט עם…עצמי.

 

המון זמן

המון זמן עבר מאז מפגש התומכים. אני שולחת לכם את ארגז הכלים. חשוב להגיב בתוך הבלוג וכך כולם יהיו שותפים למחשבות והצעות. בדרך זו הבלוג ינקז את הכל ולא אני…. גם ככה אני דיי מוצפת….כמובן שמי שמעדיף שישלח לי תגובות והצעות למייל הפרטי.
אני מתנצלת שהדברים אורכים לי זמן. אולי מהמקום הזה עלי להבין את א' שלוקח לו (ה-מון) זמן להבין לאן אנו שואפים. יש דברים שהוא מבין מהר יותר ויש דברים שאולי הוא רק יבין בדיעבד. בין לבין אני כמעט הופכת לדאלי לאמה.

כדי לבטא את הזרימה ולעיתים ההצפה ושהבלוג הזה הופפולי ינקז חלק כולל התגובות שלכם

אני שולחת היום את הקישור לבלוג ואליו מצורפים מס' קבצים:
הדף שנשלח לתומכים לקראת הפגישה
תמצית מפגש התומכים (ברשותי נמצא גם התיעוד המלא בכתב וגם הוידאו למעוניינים)
בנוסף הכנתי דפי עזר קצרים מאד:

הגעה בעת משבר, הקליקו לקבוץ או ראו כאן

התיישבות הקליקו לקישור או ראו הדף שכאן

 

לבעוט

מלמדים אותנו שלבעוט "זה לא יפה". אבל לפעמים אין ברירה.
מי שהחיים בעטו בו קיבל רגליים שיודעות לרוץ מהר ואם צריך אז גם לבעוט.
יש מצבים ואנשים בחיים שיוותרו תקועים, הם ישתנו רק אם מישהו אמיץ יבעט בהם
הם יבחרו לשנות מצב באופן משמעותי באחד משני המצבים:

כאשר יש להם תשוקה בוערת, גדולה מהם ואי אפשר לסרב לה
או כאשר הם הגיעו למקום בו רק החרה צף והם קבורים תחתיו.
ככה זה גם עם ילדים. ילדים שנולדים לאנשים שהביאו אותם לעולם
רק אם הילד סובל, אבל באמת סובל עם הוכחות, רק אז יקומו אנשים זרים
ויזיזו את הילד משם
זה יכול לקחת חודשים, שנים. הרבה מאד שנים.

למה זה בחר להיות בוקר והיא מלכה והוא בחר להיות היא והיא בחרה להיות בלי

לעיתים כבר אין מה לעשות
כי עם השנים
למרבה ההפתעה גדל גם הילד
ואז הוא כבר גדול מדי מכדי שיזיזו אותו
מזיזים אותו אבל רק למקום שגם משם ראוי להזיז אותו
אבל אז הוא כבר כפוף, חלוש, אלים, נטוש
או בועט
רק ילד שבועטים עבורו הופך להיות ילד עם בעיטה ש "חבל על הזמן"
ילד שאפשר ללמוד ממנו לבעוט בעולם
לבעוט בחיים
לבעוט את החיים
ולקבל אותם בחזרה ובגדול