ערב חג. ריח הבלינצ'ס עולה מהשכנה (…מהדירה שלה) ולא מהמחבת שלי. הנער בסקייטפארק עם קסדה וללא מגינים (לטענתו: "לא מצאתי אותם"). אני אחרי פגישה עם לאורה וולמר, פסיכולוגית קלינית, מומחית גלקטית (שביל החלב) לקשב וריכוז ADHD מחברת הספר (שאסור שייעדר מהמדף שלכם) "האיידיאצ'די שלי" שאמרה לי בכּינות היום:
- חזרי לסיבוב בסמכות החדשה
- הסירי מהמקרר כמה רשימות
- שנני את המנטרה "אני אמא טובה דיי לילד הזה ולנוכח הנסיבות…"
לנוכח הנסיבות, אני לא מתרגמת את כל הדף שבקישור להלן, רק בכותרות.
חמשת הדיברות להורים המאמצים.
- לעולם אל תאיימו על הילד בנטישה (ואני מוסיפה: גם לא בהתנהגות שרומזת לכך כמניפולציה להניע אותו לפעול…)
- אשרו את תחושותיו (ואני מוסיפה: שהאישור לא חייב להיות מילולי, אלא בעיקר עצם ההקשבה)
- אפשרו לילד להיות הוא עצמו
- אל תנסו להחליף את מקומה של האם הביולוגית
- אתם לא יכולים "לקחת" מהילד את הכאב
חג שמח
תגובות שלכם לפוסט יתקבלו בשמחה
רגע לפני שיגור הפוסט טלפון מהילד: "אמא, מתי לחזור?". "לפני שעתיים וחצי" אני עונה.