בחצי השנה הראשונה נמנעתי מקבלת עזרה. רציתי שנהיה אנחנו נטו. בימים הראשונים, אסנת, מנהלת בית הילדים היתה עם יד על הדופק. היא שמחה שהכל כשורה ובעדינות רמזה שאין ההתחלה מעידה על ההמשך. בחלוף שבועיים הבנתי. גם שבע וחצי שנים אחרי, אין על ההורה להסיק בשום רגע "הבנתי".

רציתי שנים להתקשר למרים הראל, אישה יקרה ואהובה, חריפה, מכילה באופן בלתי רגיל ומשיבה רוח לאם ברגע המשבר. שנים דימיינתי אותנו נפגשות ומתהלכות מעדנות בכרי הדשא של קיבוץ העוגן והילדון מלהטט במגלשות ונדנדות מרשה לעצמו לשוב שנים לאחור, גם אם מידת נעליו מכפילה את שלי.

רציתי להתגאות לספר למרים כמה הרבה עשינו, כמה נהרות צלחנו ובכמה פסגות נגענו. הייתי משתפת אותה גם בטלטלות, בפיצוצים ובפליאה שלי איך סחור-סחור הדברים שבים מאליהם כמו עונות השנה, כמו שמש מאירה בבוקר ובערב נואשת וטובעת בימה כחולה-מאדימה. הייתי מגלה לה הכל ולוחשת "מרים, תודה!"

מרים היתה אחת היחידות שהסכימה להדריך אותי (וחברותיי) בטלפון. ככה פגישה טיפולית מלאה טלפונית. נדירה. דמיינתי איך אני מתקשרת ומשתפת אותה באתר שהקמתי, מגיעה, מצלמת, מראיינת. כל כך הרבה דימיינתי עד שהיום העזתי והרמתי את הטלפון. והבנתי שאחרתי.

לפני יותר משש שנים בטיפול הבן שלי הסב ליבה כאילו לא ידעה: "יש לך קצת שיער". והיא שחקה ואמרה לו: "אני זקנה". נטלה את תוף מרים ומסרה לו אותו שיתופף בכיף אצלה על הספה. הניחה במבות זהובות שינשנש. בובות בביתן הפלסטי נחו על הרצפה. והילד בחר בקלפים את הטייגר עד שסיימנו ויצאנו. לעד אזכור את השוטר שיצר, בני, מחומרים שמרים העניקה לו: "שיבנה בתוכו את השוטר הפנימי".

רציתי לחג השבועות להכין פוסט על עשרת הדיברות. במקום החלטתי לזיכרה לפרסם כאן תמצית מסמך שכתבתי בעקבות אחת הפגישות הטלפוניות !!! עימה לעיתים גם שיחות ועידה עם מורי ביה"ס. נכון, רבים מהעקרונות כאן אינם ייחודיים לילד המאומץ. אך, כל ילד הוא מרכיב של חלקים רבים בו. ילדים מאומצים לעיתים קרובות בעלי מאפיינים של תופעת קשב וריכוז ועוד. את הטקסט שכאן הפצתי לפני שבע וחצי שנים בביה"ס "מיתר" ואני מאמינה שיוכל לסייע בשילוב הילד בכל מסגרת. והרי הוא לפניכם.
אני מנשקת לפרידה את הגב' מרים הראל, המטפלת הראשונה שלנו. יהי זכרה ברוך
1. ציפיות קטנות וברורות מאד.
2. חיזוקים חיוביים והרבה
3. גבולות ברורים.
4. יצירת תחושת מחוייבות
5. הענקת תפקידים
6. סיפורי מקרה – חינוך דרכם
7. עבודה קבוצתית
8. מחברת קשר
9. חונך
10. זכור שהילד מאומץ.
נקודה זו לא עלתה בפגישה ואני מוסיפה אותה כי במקור רציתי פוסט על שבועות. שוחחתי עם גילעד יעקבזן שהזכיר לי שעשרת הדיברות אינן רק "עשה" ו "אל תעשה", אלא גם זכור ושמור.

קישור לספר שכתבה Patchwork – children, trauma and therapy / Miriam Grossman-Harel

מרים היתה מומחית לטיפול בפוסט טראומה.
די לדמיין. הזמן יקר מדי. התקשרו למי שאתם רוצים לספר משהו עכשיו ולא רגע אחרי.

מה הורים מאמצים יכולים לעשות
הדרכה חשובה ביותר מאת Nancy Verrier מחברת רבי מכר מצויינים "The Primal Wound" ו- "Comping Home to Self". מאומצת, אם ביולוגית ואם לילדה מאומצת, פסיכולוגית קלינית. כאן תמצית הדברים להורים ובקרוב אפרסם תרגום. להרחבה ולמידע למאומצים קיראו באתרה הקצר והקולע http://nancyverrier.com/

אני ממליצה בחום לצפות בריאיון שנערך עימה ומתפרסם ביו-טיוב. רכזתי את שלשת חלקיו של הראיון כאן למטה לטובת כל קהילת האימוץ.

◾Deal with the reality of the adoptive situation: …it’s parenting plus! ◾Mother can be alert to and empathic to signs of loss and grieving. ◾Realize that it will be more difficult for her to know what to do for this particular child without genetic markers … be especially aware. ◾If possible, stay home with child; …. ◾Understand child’s coping mechanisms: acting out or compliant…. ◾Try to understand the difficulty in growing up without seeing oneself reflected anywhere…

כדי לקרוא עוד ולצפות בשלשה סרטונים שלה היכנסו לקישור

ושוב תודה לגילעד שעוזר במיפוי "היסודות" לאקדמיה באימוץ