יומיים-שלשה של שקט בבית זה המון. זה מאד נעים, משחרר (קצת) אנרגיה לעצמי. אני לא מאמינה לשקט. מסתכלת סביב אם קרה משהו. לא, פשוט שקט (יחסי). עד היום..שאספתי את א' מביה"ס שמעתי מה היה אתמול (יום ד', הימים שהמחנכת איננה מועדים לפורענות). כנראה יומיים של שקט בבית מנקזים רעש אל ביה"ס. "זה" צריך לצאת איפשהוא. כלים שלובים, חוק בסיסי, אי אפשר לחמוק ממנו. בדיוק היום אמרתי לנ' שמטפלת בא' מזה 3 שנים "אני בתהליך גמילה, אני חייבת לפנות זמן לתחומים נוספים והראשון ביניהם הוא לפרנס….אני  לא מוכנה ולא רוצה להמשיך בעבודה הזו סביב א' גם בשעות הבוקר".
כנראה שטרם שחררתי באמת.

חמישה חומשי תורה, ארבע אימהות (אצלינו שתיים), שלשה אבות (אצלינו שני דודים, שני גיסים, שני חברים ושני חונכים…), שני לוחות הברית (אצלינו שני מחשבים מקודדים) ואחד שהפך את ביתינו למוקד עלייה לרגל כמפורט להלן:

מניין התיישבות (מתוך כרטיסייה של עשרה דיבריא)
שתיים לבד ומסוגלת עד 120 אין לי בעיה לבהות בשטיח.
עוד אחד עם ש.כ. בסקייפ
עוד אחת עם אחותי.
עוד אחת עם אמא
אחת עם אבא
עוד אחת עם ש.כ. שהתנפצה לנו.
ועוד אחת מתוכננת ליום ב' הקרוב בשעה 9:00 בזירה חדשה (אם כי עדיף בחדרו, הפעם נחרוג…)

מניין קריאות בעת משבר:
דצמ' י שהגיע בפתח תקווה והביא תקווה ובמקביל ש' בטלפון
אחת עם אחי מ' וג'. באותה חבילה
21.1 גיסי שהגיע ביום שלפני הבחירות עם האחיין וא' לא שעה לבקשותיו לקום
26.1 אמא מגיעה אחרי יום טיול אחרי פיצוץ על הכנת "העפלה"
4.2 אחי מ' שהגיע בערב ושוב א' לא שעה לבקושתיו לקום
5.2 יום למחרת שוב א' על המחשב ש' הגיע יש עמי במטבח שעות ושברנו את הראש…
ולנוכח הפיצוץ באותו לילה (שה) שוב הגיע אחי מ' כדי להוריד ילד שטיפס גבוה על ארון.
במוצ"ש 9.2. אחרי יום הולדת אמא ואחי י' מגיעים….

מניין שעות עבודה (בנוסף לשעות אחה"צ, ערב לילה והשכמות פתע)
בשבוע אחד היה שיא: ביום א' פגישת סמכות בשניידר, ביום ב' בכ"ס עם א', ביום ה' 3 פגישות: עם ה"סמכות" בטלפון, עם המטפלת (אצלה), פגישה עם המורה להוראה מתקנת (כי א' לא הגיע וחבל "סתם" לשלם ולא נעים שלא אז אני הלכתי ונתרמתי), ומיילים וטלפונים ותעוד בכתב וקריאה ועוד. 9 שעות של פגישות לא כולל נסיעות…

השבוע 10/2/2013 כמה ימים של שקט בבית. בביה"ס פחות. אוף